מערכת היחסים עם יואב

-1-

שם הסיפור: מערכת היחסים עם יואב

מאת: גליה פרי

רונית ויואב יצאו לסופ"ש מפנק בצימר בצפון.

עם סיום ארוחת הבוקר המפנקת, הם יצאו לטייל באזור ונעצרו על

השביל בין העצים, רק שניהם. מסביבם הכל ירוק, מעליהם השמש

החמימה, שקט ושלווה. רק ציוץ הציפורים נשמע.

יואב חיבק את רונית והיא הניחה ראשה על כתפו. הוא הניח את ראשו על

ראשה.

היא הרגישה נאהבת, בטוחה ומוגנת. ניסתה לנצור את הרגע, בתקווה

שלא ייגמר לעולם.

אחחח, כזה כיף. שנינו לבד, ללא הפרעות, חשבה. כזו אינטימיות.

אף פעם לא חשתי ככה. אף פעם לא דיברתי עם בחור, אפילו לא הרשיתי

לעצמי, לדבר עם בחור על הדברים שאני מדברת עם יואב. איתו, עם יואב,

אני מרגישה שאני יכולה לדבר על הכל. ה-כ-ל. אני מרגישה שאני יכולה

להיות אני. ללא מסכות.

יואב לעומתה חשב שהכל זמני… הוא אוהב את רונית. מאוד. רוצה

לשמור עליה אבל לא יכול להתחייב לה. ורונית רוצה יותר. רונית רוצה

מחוייבות.

אני לא מסוגל להתחייב, זו גם לא האחת שלי.. חשב לעצמו.  

כעבור כמה ימים יואב הפתיע בזוג כרטיסים למופע בזאפה הרצליה. הם

היגיעו, התיישבו סביב שולחן עמוס בכיבוד. בוטנים, בייגלה ושאר

מלוחים והזמינו משהו לשתות. כיף.

דניאל סלומון עולה על הבמה ופוצח בשיר: "אהבה… פתאום היא

מתפרצת מה היא רוצה…" יואב הניח את רגלו על ברכיה של רונית. השיר

ממשיך והקהל מצטרף. רונית חושבת על יואב, נהנית ממגע רגלו. המופע

ממשיך – כך גם המגע של יואב. מחבק, מלטף.

-2-

עם סיום המופע, יצאו שניהם יד ביד לכיוון המסעדה.

הם אכלו ארוחת ערב עריבה לחיך. טעימה מאוד. שניהם היו מרוצים.

הטעם נהדר והחברה נפלאה. הם דיברו על המופע שהיה בחירה

מוצלחת של יואב, שמאוד נהנו ממנו, שהשירים היו טובים. הם החזיקו

ידיים. בסיום המנה העיקרית אף הזמינו קינוח ודיברו, דיברו ודיברו.

הגיע הרגע לסיים את הערב. רונית חשבה אולי יואב יציע לה לבוא אליו.

משלא הגיעה ההצעה, ויואב החזיר את רונית לביתה, הציעה היא שהוא

יעלה אליה. אך יואב בחר להמשיך לביתו.

רונית מאוכזבת, קיוותה שיואב יעלה לביתה ויבלו עוד קצת זמן ביחד.

אך לשווא.

היא לא דיברה על זה עם יואב. חשבה עוד מוקדם מדי לשיחות "יחסינו

לאן". כך קראה בספרים. חשבה כל דבר בזמנו.

וכך נמשכה מערכת היחסים ביניהם. ביחד וכל אחד לחוד.

כעבור כחודשיים יצאו שוב לסופ"ש. הפעם בירושלים. בבית מלון.

איזה כיף, חשבה לעצמה רונית. לבד, סופ"ש שלם, אני ויואב. כ"כ מחכה

לזה. רק שמשהו לא ישתבש…

ובאמת היה כיף. הם יצאו יחד לטייל בעיר ביום שישי בערב לאחר ארוחת

הערב. ישבו מול חומות העיר העתיקה. מחובקים. ראשה על כתפו. חזרו

למלון ושוחחו עד השעות הקטנות של הלילה. למחרת בבוקר, ביום שבת,

לאחר ארוחת בוקר טובה, שוב יצאו החוצה לטייל. הגיעו לכותל,

אח"כ שבו למלון, אכלו ארוחת צהריים, דיברו, נחו ונהנו מזמן איכות

יחד.

במוצאי שבת, בירידה מירושלים, עלה נושא המחוייבות מצד

יואב. תוך כדי שיחה, יואב הודיע כי אינו מסוגל להתחייב.

"אני לא מסוגל להתחייב כרגע" אמר יואב.

"למה ?" שאלה רונית, "מה הסיבה ? בגלל מה ?"

-3-

"בגלל הכל !"

רונית קפאה במקומה והחלה בוכה.

מאז נפטר אביה, רונית רואה בכל סוף, פרידה, נטישה – אסון. הפרידות

אצלה מאוד קשות.

למרות שידעה בראש שאין ביניהם מחוייבות, תמיד ציפתה, קיוותה

שמשהו ישתנה, משהו יקרה. מי עוזר ותומך ככה היום ? אין דברים

כאלה. אין אנשים כאלה עוד. ואם יש, צריך לחפש אותם בפינצטה.

הראש הבין, אך ללב יש קצב משלו.

רונית רצתה עוד ועוד מהקשר. רצתה יותר כל הזמן.

הראש ידע – הלב בכה.

והקשר ביניהם נמשך, הם דיברו מספר פעמים ביום, יואב עזר ותמך בה.

יחד עם זאת, למרות השיחה וה"פרידה", רונית ויואב לא התנתקו לגמרי.

כל פעם שרונית היתה צריכה – יואב היה שם בשבילה. הקשיב, הבין,

תמך. במילה טובה, בעיצה. היה חבר. חבר טוב.

אפילו תמיכה כלכלית היה תומך בה ללא כל תמורה.

ורונית רצתה יותר. רונית רצתה זוגיות – מחוייבות.

באחת מהשיחות שלהם, הבין יואב שרונית לא אוהבת אותו כ"ידיד",

אלא אוהבת אותו אהבה רומנטית ובגללו היא לא מתפנה לחפש קשר בר

קיימא – זוגיות. באותה שיחה הוא הבין שרונית מתבלבלת בין חבר טוב

לבין בן זוג. הוא הבין שהיא רואה בכל עזרה מצידו בן זוג.  הוא הודיע לה

שכל עוד היא לא מחפשת זוגיות, הוא מנתק את הקשר. לא ייתכן שבגללו

היא לא תחפש זוגיות. לא הוגן שבגללו לא תהיה לה הזדמנות לזוגיות.

רונית לקחה את זה קשה. שוב ניתוק, פרידה, נטישה – אסון !

יואב התרחק, לא התקשר, לא נשמע קולו.

ורונית ? רונית מתגעגעת. רוצה לשמוע, לראות, להרגיש.

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן